כרב הקהילה, מכהן הרב גיל נתיב. הרב נתיב נכנס לתפקידו בחודש אלול, תשס"ז. קדמו לו הרב מיכאל גרץ והרבה תמר-אלעד אפלבום.
"יוצא דופן מאד אופייני", מגדיר עצמו גיל נתיב. הוא "צבר" שגדל במסלול שגרתי: בית ספר, תנועת נוער (צופים), שירות צבאי (צנחנים). משפחתו עברה מכפר סבא לחיפה בשנת 1958 כשאביו, משה נתיב, הוזמן כמורה לתנ"ך ותורה שבע"פ ללמד בבי"ס ליאו באק. יחד עם אביו עבר גיל נתיב חיפוש דרך ממושך בין "דתיות" ל"חילוניות".
במלחמת ששת הימים לחם בחטיבת הצנחנים בירושלים. אחר כך למד מדעי החברה ב"מכון האוניברסיטאי של חיפה", גרעינה הראשון של אוניברסיטת חיפה. בשנת 1969 ייסד והדריך את חוג הנוער של קהילת "אור חדש". בשנת 1972 יצא כמורה ומדריך-נוער לקהילה יהודית בצפון מדינת ניו-יורק.
כשהיה תלמיד תיכון הכירה לו אחותו שלומית את חברתה הטובה זיוה. הקשר ביניהם התמסד בשנת 1969, והם הביאו לעולם את ענבל (1971) דרור (1977) ונגה (1979). גיל היה גם המורה של זיוה לטעמי המקרא ובמהרה היא ירשה ממנו את תפקידו כמורה לבני מצווה. במקביל הייתה זיוה מורתו לריקודי עם ישראלים. הם רוקדים יחד פעמיים בשבוע כבר עשרים ושבע שנים.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, שב ארצה לשרת במלחמה כחייל מילואים. בתקופה זו חל המפנה שהביאו להחלטה ללמוד לרבנות. אחרי שלוש שנות לימוד בהיברו יוניון קולג' ובאוניברסיטה העברית בירושלים, בקיץ 1977, הצטרפו גיל ומשפחתו לקיבוץ "יהל" בערבה, בתפקיד מדריך רוחני-דתי. אחרי שנתיים חלוציות הוא חזר לחיפה, כדי לשרת כרב הראשון של קהילת "אהל אברהם" ומורה לתורה שבעל פה ב"מרכז חינוך ליאו באק". בשש השנים הבאות שכנע תלמידי תיכון רבים לבחור במקצוע זה כ"מקצוע בחירה" בבחינות הבגרות. בשנים אלה שימש גם כמזכיר בית הדין לגיור של מר"ם ופרסם בינואר 1983 ב'שדמות' את מאמרו הראשון תחת הכותרת "לחסות תחת כנפיו"
ב-1985 עברה משפחת נתיב לסינסינטי וגיל החל בלימודי הדוקטורט בספרות חז"ל בהיברו יוניון קולג'. במקביל כיהן כרב קהילה קונסרבטיבית "בני צדק". ב-1990 הוא חזר לחיפה כמרכז לימודי יהדות ב"ליאו באק". כעבור שנתיים פרש מתפקיד זה והתמנה כרב הקהילה המסורתית 'מוריה' בחיפה. במקביל הצטרף ל"כנסת הרבנים" הקונסרבטיבים, ונבחר לנשיאה בישראל (1996-1998). כמו כן שימש במשך חמש שנים כמרצה-אורח לתלמוד באוניברסיטת חיפה.
בתשס"ג שימש, בעת היותו בשבתון, כמרצה לתלמוד ב- University of Judaism בלוס אנג'לס, ובתשס"ד מילא תפקיד דומה ב- Leo Baeck College בלונדון. באוגוסט 2004 חזר ארצה וכיהן כרב קהילת "אשל אברהם" בבאר שבע במשך שלוש שנים. בשנת תשס"ו שימש כמרצה לספרות ההלכה בתוכנית הישראלית לרבנות בהיברו יוניון קולג'. מאמריו בשנים האחרונות עוסקים בניתוח היסטורי-רעיוני של סיפורים תלמודיים.
כאשר איננו לומד דף גמרא ואינו רוקד ריקודי עם מושך גיל בעט משוררים. עד כה ראו אור מפרי עטו החוברות "בעמידה" (יוני 1993), "אוי לך אם תזעיקי"' ו"דרשירים" (ספטמבר 2000). לזיוה וגיל נתיב ארבע נכדות: ירדן (10) איילה (7) גאיה (כמעט 3), זואי (3 חודשים).
הרבה תמר נולדה בישראל למשפחה אורתודוכסית מודרנית בירושלים. עם סיום שירותה הצבאי כמדריכת בית ספר שדה בכפר עציון, נסעה בשליחות הסוכנות היהודית ברחבי קהילות התפוצות ושם התוודעה לראשונה לתנועה המסורתית.
עם סיום התואר הראשון במחשבת ישראל (האונ' העברית) ומיד לאחר נישואיה הוצע לתמר ללמוד לרבנות מסורתית, היא הוסמכה בשנת תשס"ו - 2005 והפכה להיות לרבה של קהילת מגן אברהם בעומר.
בסתיו 2007 חזרו תמר ומשפחתה לירושלים. תמר שימשה כמנהלת תחום נישואין בלשכה לשירותי דת, וכמנהלת התכנית "מקהילים" להכשרת בוני קהילה בתנועה המסורתית בישראל.
החל משנת הלימודים תשע"א תכהן תמר כסגנית דיקן בית המדרש לרבנות ע"ש שכטר.
הרב מיכאל גרץ גדל והתחנך במסגרות חינוך קונסרבטיביות בארצות הברית. בשנת 1967 הוא הוסמך לרבנות בג'ואיש ת'יאולוג'יקל סמינרי. במסגרת לימודיו, למד גם שנה בישראל, במחזור ב' של מכון שכטר. כמה חודשים אחרי שהוסמך כרב, ובעקבות מלחמת ששת הימים, עלה הרב גרץ, יחד עם נעמי אשתו, לישראל.
בתחילה גרה משפחת גרץ בכפר הנוער אלוני יצחק שבו עבר כרב בתוכנית לילדים. משם עברה המשפחה לירושלים ובה עבד מיכאל כסגן העורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה וחיבר ערכים רבים. באמצע שנות ה70- עברה המשפחה לעומר ומיכאל החל לכהן כרב בקהילה החדשה שנקראה "מגן אברהם". הוא כיהן כרב הקהילה עד פרישתו לגימלאות.
עוד כיהן הרב גרץ כנשיא כנסת הרבנים בישראל ובשנת 1976 נבחר לכהן כמנכ"ל הראשון של התנועה המסורתית בישראל שזה אך נוסדה.
